תסמונת טרנר ומקרים שבהם התסמונת לא אובחנה בהריון

מידע ורקע כללי על התסמונת

התסמונת נקראת על שם ד"ר הנרי טרנר, אנדוקרינולוג מאוקלהומה, אשר בשנת 1938 דיווח לראשונה על התסמונת, לאחר שהוא התבקש לטפל בבנות שהופנו אליו בשל קומה נמוכה וחוסר התפתחות מינית.

באירופה התסמונת מכונה גם Syndrome Ullrich-Turner, אוBonnevie-Ulrich-Turner Syndrome וזאת מתוך הוקרה לרופאים האירופאים שתיארו מקרים דומים עוד לפני טרנר.

בשנת 1959 פירסם ד"ר צ'ארלס פורד מאנגליה לראשונה את הקריוטיפ של התסמונת מסוג 45X0 .

מדובר בתסמונת שכיחה למדי, שאף נחשבת לאחת ההפרעות הגנטיות הנפוצות ביותר וזאת בשכיחות של 3% מכלל העוברים. ואולם, מאחר ורק 1% מאותם עוברים שורד עד ללידה, בין עקב מוות והפלה טבעית ובין עקב הפלה יזומה, אזי השכיחות של התסמונת יורדת ל-כ 1:2,000 מתוך לידות חיות של בנות.

כלומר, אחת מכל 2,000 בנות לוקה בתסמונת. בארץ ידוע על כ-1,600 בנות שלוקות בתסמונת.

הבנות שלוקות בתסמונת טרנר נראות רגיל בעת הלידה, כך שהמאפיינים של התסמונת יופיעו אצלן רק בהמשך. אצל 50% מהבנות עם תסמונת טרנר, החוסר בכרומוזום X קיים בכל התאים של גופן ומתבטא במאפיינים הבאים:

• גדילה איטית וקומה נמוכה, 143 ס"מ בממוצע
• הווסת אינה מופיעה באופן ספונטני ולרוב גם תפסיק להגיע בגיל מוקדם יחסית
• הבנות סובלות מבעיות במערכת הלב וכלי הדם
• ישנן תופעות של בעיות הורמונאלית, בעיות בשלד, בכליות ובשמיעה.

הסיכוי לפיגור שכלי משמעותי הנו בכ-5%  מהסובלות מהתסמונת בלבד.

אצל 30% מהבנות עם התסמונת, חסר רק חלק מכרומוזום X השני ואילו אצל 20% מהבנות קיים מצב המכונה פסיפס טרנר, באופן לפיו החוסר בכרומוזום X קיים רק בחלק מהתאים שלהן, בעוד שהתאים האחרים שלהן הינם תקינים ועם שני כרומוזומים של X.

מצב זה גורם לפגיעה קלה יותר אשר מתבטאת במבנה גוף רגיל, פוריות תקינה, כשההפרעה היחידה הנה הפסקה מוקדמת יחסית של הווסת, בסביבות גילאי 35–40.  

גורמי הסיכון ללידת תינוקות עם תסמונת טרנר עדיין לא ברורים לחלוטין. ידוע באופן כללי שגיל אימהי מתקדם בזמן ההריון עלול להגדיל את הסיכון להופעת פגמים גנטיים בעובר, אך הדבר לא הוכח בוודאות לגבי תסמונת טרנר, למרות מספר מחקרים שנערכו בנושא במדינות שונות בעולם.

בדיקות לאבחון מוקדם של תסמונת טרנר

יש להקפיד על ביצוע בדיקות מעקב הריון באופן שגרתי, כגון בדיקת גלוקוז בצום לשלילת סוכרת, בדיקה של הורמוני בלוטת התריס, בדיקת אקג, בדיקת אקו לב לשלילה של מומים מולדים בלב, בדיקת צפיפות עצם בחולות מבוגרות ועוד.

ניתן לזהות את התסמונת בקרב עוברים שלוקים בה באמצעות סקירת מערכות שגרתית.

במסגרת הסקירה כאמור ניתן לזהות סימנים מחשידים לקיום התסמונת כגון עיבוי נוזלי סביב הצוואר של העובר ושלפוחיות מלאות בנוזל שנקראות Cystic hygroma.

במידה והתגלו סימנים כאלו במסגרת סקירת המערכות ניתן לוודא את קיומה של התסמונת באמצעות הפניית האם ההריונית לביצוע בדיקת סיסי שיליה או בדיקת מי שפיר.

אי הפניה לבדיקות הנדרשות, ביצוע לקוי שלהן או פיענוח שגוי של ממצאי הבדיקות, כל אחד מאלה עלול להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית, על כל הנובע והמשתמע מכך.

ישנם לא מעט מקרים שבהם הורים שמגלים כי העוברית שברחם תסבול מהתסמונת, מחליטים על הפסקת הריון יזומה.

בכל מקרה, ההחלטה אם להפסיק את ההריון או להמשיכו, צריכה להתקבל על ידי ההורים מתוך מודעות מלאה להשפעותיה הצפויות של התסמונת.

איך מטפלים בסובלות מהתסמונת?

במקרים שבהם נולדה ילדה הסובלת מהתסמונת, עיקר הטיפול שניתן לה הנו באמצעות הורמוני גדילה.

מתן הורמון גדילה, אשר יכול להוסיף 5–10 ס"מ לגובה הסופי. לרוב יש להתחיל את הטיפול בגילאים מוקדמים, בין שנה לשנתיים ולסיים אותו כשגיל העצמות מגיע ל-14 שנה. בישראל הטיפול בהורמוני הגדילה כלול בסל הבריאות בהתוויה לטרנר ובכפוף לאישור וועדה מיוחדת של משרד הבריאות.

לפעמים הטיפול ההורמונלי משולב עם מתן סטרואיד בשם אוקסנדרין.

כמו כן, לעיתים נעשה שימוש במתן הורמוני מין, מסוג אסטרוגן ופרוג'סטרון. תחילה נותנים הורמון אסטרוגן בגיל ההתבגרות, על מנת לסייע להתפתחות סימני המין הנשיים המשניים כגון חזה ושיעור.

הטיפול באסטרוגן נמשך למעשה עד גיל מבוגר, על מנת לשמור על צפיפות תקינה של העצם ולמנוע מחלות לב. במקביל להתחלת מתן האסטרוגן בגיל ההתבגרות, מבצעים מעקב באמצעות בדיקות אולטרסאונד של הרחם.

כאשר הרחם מגיע לגודל המתאים, מוסיפים גם מתן טיפול בהורמון פרוג'סטרון, על מנת שיופיע דימום דמוי וסת.

בכל מקרה של לידת ילדה הסובלת מתסמונת טרנר, מומלץ לפנות להתייעצות עם עורך דין המתמחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, על מנת לבחון את נסיבות המקרה.

לקבלת ייעוץ משפטי אישי מעו"ד עופר סולר לחצו כאן!